שפירא נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י שמגר חב' לניהול תביעות

החלטה

בפני בקשה להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 21.09.08, ובגינה סבל מכאבים בצוואר ובגב התחתון ואובחנה חבלה במנגנון "צליפת שוט".

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמשיב נבדק על-ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה ביום 06.04.09 (להלן: "הועדה הראשונה"), אשר אישרה כי בעקבות התאונה נגרמה למשיב נכות זמנית בשיעור 20% מיום 01.12.08 ועד ליום 31.12.08 וכן קבעה, כי למשיב לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.

המשיב הגיש ערר על קביעה זו והוא נבדק על ידי ועדה רפואית לעררים ביום 20.07.09 (להלן: "הועדה לעררים"), אשר קיבלה את הערר וקבעה, כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 37 (5)(א) לתקנות המל"ל, הנובעת מהגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

נימוקי הבקשה

בפני ועדות המל"ל שבדקו את המשיב לא עמדו מסמכים רפואיים מעברו של המשיב, המעידים בבירור כי המשיב סבל עובר לתאונה מפגיעות אורטופדיות ותסמינים אורטופדיים לרבות בצווארו עת היה מעורב בלפחות שתי תאונות דרכים נוספות בעברו, כשבשתיהן נגרמו לו פגיעות צוואר. כמו כן, למשיב היסטוריה רפואית רצופה בתלונות על כאבי צוואר, צוואר תפוס ומגבלות בתנועות הצוואר, כמפורט בבקשה.

לטענת המבקשת ועדות המל"ל הוטעו על ידי המשיב אשר הצהיר בפניהן (פרוטוקול הועדה הראשונה מיום 06.04.09 עמוד 2), "לא סבלתי מהצוואר לפני התאונה".

בדו"חות הועדות, אין התייחסות לעברו הרפואי והוא לא הובא במכלול שיקוליהן. אילו נתונים אלה היו עומדים בפני ועדות המל"ל, לא היו נפסקים לתובע אחוזי נכות כתוצאה מהתאונה.

עוד ציינה המבקשת, כי גם במסגרת תצהיר הבריאות שצירף המשיב לכתב התביעה, הוא הסתיר את עברו הרפואי לרבות קיומן של תאונות דרכים בעברו ופגיעות גוף (המשיב מצא לנכון לגלות רק שעבר לפני כשלושים שנה ניתוח באפו) ועד עתה הוא מתחמק מלהעביר למבקשת תצהיר תשובות לשאלון.

בנוסף, נימוקי הועדה לעררים להפוך את החלטת הועדה הראשונה אינם ברורים והועדה לעררים לא עמדה על הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה בעוד שהועדה הראשונה התייחסה לכך.

תגובת המשיב

המשיב מתנגד לבקשה להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל וכי לא מתקימיים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים להתיר הבאת ראיות לסתור. בפניי שתי הוועדות היה מונח תיקו הרפואי והן היו מודעות למצבו הרפואי עובר לתאונה אליו לא יוחסה חשיבות. בבדיקה של הועדה לעררים נמצא כי המשיב אכן סובל ממגבלות בתנועות הצוואר בגין התאונה ומצבו התחלואתי עובר לתאונה לא השפיע על תפקודו.

לטענת המשיב המבקשת ניהלה את המו"מ בחוסר תום לב ודין הבקשה להידחות משום שהיא הוגשה בשיהוי רב כשנה וחצי לאחר שניתנה החלטת הועדה לעררים ושבעה חודשים לאחר שניתנה הצעת בית משפט לסיום התביעה בפשרה ולאחר שהוגשו ראיות הצדדים ובנסיבות דנן, אין מקום לאפשר למבקשת להגיש בקשה זו.

כמו כן, דין הבקשה להידחות מהטעם שלא צורף לה תצהיר התומך ומפרט את הנסיבות לשיהוי ונימוקים לאופן התנהלותה של המבקשת.

תשובת המבקשת לתגובת המשיב

המבקשת עמדה על זכותה להתיר לה להביא ראיות לסתור לאורך כל הדרך הן בכתב ההגנה (סעיף 8), הן בתגובתה לבקשת המשיב, כי בית משפט יורה על הגשת תחשיבי נזק והן במסגרת תחשיב הנזק מטעמה, שם יוחד פרק שלם - תחת הכותרת פגמים בקביעת ועדת המל"ל – ראיות לסתור.

אין בעובדה שהצדדים ניהלו מו"מ, כדי לפגוע בזכויות הדיוניות של מי מהצדדים כשהמבקשת ציינה במהלך המו"מ, כי במידה והתיק לא יסתיים בפשרה תוגש בקשה להבאת ראיות לסתור.

תצהיר הבריאות החסר שהגיש המשיב, כמו גם העובדה שטרם העביר תצהיר תשובות לשאלון, גרמו לכך שאיסוף התיעוד הרפואי ארך זמן רב משמעותית מהמקובל והתבצע כ"גישוש באפלה". האזכורים שמצאה המבקשת נמצאו רק בתיקו הרפואי מצה"ל ובמסמך מבית חולים בלינסון, והמבקשת לא מצאה לכך אזכורים בתיקים הרפואיים שאספה מקופת חולים.